NEW
Font size
S
M
L
XL
Worksheetsחידון קוסובסקי תשעו 1
Total questions: 20
Worksheet time: 26mins
Name
Class
Date
1.
דברי רב עוקבא בר חמא: "במכנשתא דבי דרי עסקינן" מופיעים פעמיים, בדף כ"א עמודים א-ב. על פי שתי המובאות, מה פירוש הביטוי המופיע במשנה פירות מפוזרין
a)
מחלוקת אביי ורבא
b)
פירות שנפלו והתפזרו
c)
חצי קב בשתי אמות
d)
קב בארבע אמות
2.
באיזה מקרה נחלקו אביי ורבא האם ייאוש שלא מדעת הוי יאוש או לא הוי ייאוש
a)
בזוטו של ים.
b)
באבדה שאין בה סימן ונמצאה ברחוב.
c)
באבדה שיש בה סימן ונמצאה ברחוב.
d)
בין באבדה שיש בה סימן ובין באבדה שאין בה סימן, שנמצאו ברחוב, והבעלים אינו יודע שנפלו ממנו.
3.
המכנה המשותף לכל 4 הקושיות והתירוצים הראשונים בסוגיית ייאוש שלא מדעת הוא
a)
כולן קושיות על אביי
b)
כולן קושיות על רבא
c)
בכולן מקשים: יאוש שלא מדעת הוי ייאוש, והתשובה היא: זה ייאוש מדעת.
d)
כולן קושיות על אביי וגם בכולן התשובה היא: זה ייאוש מדעת.
4.
"ואמאי? נהי דעניים דהכא מיאשי, איכא עניים בדוכתא אחריתא דלא מיאשי"! – על מי הקושיה, ומה התירוץ
a)
הקושיה על רבא, והתירוץ הוא שבאמת מותר לקחת את הלקט כי ייאוש שלא מדעת הוי ייאוש.
b)
הקושיה על אביי, והתשובה היא שהעניים שבמקום אחר מתייאשים מדעת, ומראש.
c)
הקושיה על רבא, והתירוץ הוא שזה לא עניין של ייאוש, אלא של הסכם בין העניים.
d)
הקושיה על אביי והתשובה היא שמתנות עניים זה כמו זוטו של ים, שמותר לכל אחד לקחת.
5.
למסקנת הגמרא, מדוע במכנשתא דבי דרי, כאשר הפירות מפוזרים קב בארבע אמות, מותר למוצא לקחת אותם
a)
כי הבעלים מפקיר אותם, כי הם לא שווים הרבה
b)
כי הבעלים מפקיר אותם כי זו טרחה עבורו לשוב ולאסוף אותם
c)
הבעלים מפקיר אותם, אבל לא ברור האם זה מפני השווי הנמוך, או בגלל הטרחה לחזור ולקחת אותם
d)
הבעלים מתייאשים מהם מפני שמכנשתא דבי דרי זה מקום שהרבים מצויים שם
6.
תא שמע:" קציעות בדרך, ואפילו בצד שדה קציעות. וכן תאנה הנוטה לדרך, ומצא תאנים תחתיה - מותרות משום גזל, ופטורות מן המעשר. בזיתים ובחרובים – אסור". – על מי הקושיה
a)
על אביי
b)
על רבא
c)
הרישא קשה לאביי והסיפא קשה לרבא
d)
הרישא קשה לרבא והסיפא קשה לאביי
7.
על פי קושיית הגמרא, אם תרומה שלא מדעת הוי תרומה, מה יהיה דין ייאוש שלא מדעת
a)
הוי ייאוש
b)
לא הווי ייאוש
c)
אין דבר כזה תרומה שלא מדעת
d)
תרומה שלא מדעת לא הוי תרומה
8.
מהי קושיית הגמרא מ"עודהו הטל עליהן ושמח", ומהו התירוץ
a)
הקושיה היא על אביי: שרואים שהכשר לטומאה שלא מדעת הוי הכשר לטומאה, ואם כן גם ייאוש שלא מדעת הוי ייאוש. התירוץ: הכשר לטומאה זה דין מיוחד
b)
הקושיה היא על רבא, אם הכשר לטומאה שלא מדעת אינו הכשר לטומאה, גם ייאוש שלא מדעת אינו ייאוש. התירוץ: ייאוש שלא מדעת זה דין מיוחד, שהוי ייאוש
c)
הקושיה היא על אביי, שרואים שהכשר לטומאה שלא מדעת הוי הכשר לטומאה, ואם כן גם ייאוש שלא מדעת הוי ייאוש. התירוץ: ייאוש שלא מדעת לא הוי ייאוש זה דין מיוחד בייאוש, אבל בשאר הדברים זה לא פועל שלא מדעת
d)
הקושיה היא על רבא, אם הכשר לטומאה שלא מדעת אינו הכשר לטומאה, גם ייאוש שלא מדעת אינו ייאוש, כאביי. התירוץ: יש דין מיוחד בהכשר לטומאה, שהוא צריך להיות דווקא מדעת. אבל ייאוש, גם שלא מדעת הוי ייאוש
9.
"ואיסורא דומיא דהיתירא, מה היתירא - בין דאית בה סימן ובין דלית בה סימן שרא, אף איסורא - בין דאית בה סימן ובין דלית בה סימן אסורה". – מה זה "איסורא" ומה זה היתרא
a)
"איסורא זה אבדה שמצויה אצל כל אדם. "היתרא" זה אבדה שאינה מצויה אצל כל אדם.
b)
איסורא זו אבדה שאסור למוצא לקחת לעצמו. "היתרא" זו אבדה שמותר למוצא לקחת לעצמו
c)
גם הכתומה וגם האדומה נכונות
d)
"איסורא" זו אבדה שנמצאה בזוטו של ים. "היתרא" זו אבידה שנמצאה ברחוב.
10.
תרגם את המשפט: "באגא בארעא דיתמי לא מחזקינן
a)
פגם בקרקע של יתומים טעון תיקון
b)
אין מחזיקים את הבקעה כולה כקרקע של יתומים
c)
אם זקן מחזיק בקרקע, אין ליתומים בקרקע כלום
d)
אם יתומים מחזיקים בקרקע, אין רשות לקחת משם פירות
11.
מה ההבדל בין הלשון הראשון בהצגת מחלוקת רבה ורבא, לבין הלשון השני
a)
הלשון הראשון אומר שזו מחלוקת בפירוש המשנה, שממנה נובעת מחלוקת הלכתית. על פי הלשון השני המחלוקת היא רק הלכתית
b)
על פי הלשון הראשון המחלוקת היא רק בשאלה כיצד לפרש את המשנה. על פי הלשון השני מהמחלוקת הפרשנית נובעת מחלוקת הלכתית - האם סימן העשוי להידרס הוא סימן, או לא
c)
על פי הלשון הראשון המחלוקת היא אם מקום הוי סימן. על פי הלשון השני המחלוקת היא האם סימן העשוי להידרס הוי סימן
d)
על פי הלשון הראשון המחלוקת היא בפירוש המשנה. על פי הלשון השני המחלוקת היא בשאלה האם מקום הוי סימן או לא
12.
כריכות ברשות הרבים הרי אלו שלו, ברשות היחיד – נוטל ומכריז. על מי הקושיה, ומה התירוץ
a)
הקושיה על רבה, שאומר סימן העשוי להידרס לא הוי סימן. אם זה לא סימן, מה הוא מכריז ברשות היחיד? והתשובה היא שהוא מכריז מקום
b)
הקושיה על רבה – אם מקום לא הוי סימן, מה הוא מכריז ברשות היחיד? התירוץ הוא שברשות היחיד מקום כן הוי סימן
c)
הקושיה על רבא: אם סימן העשוי להידרס הוי סימן, למה ברשות הרבים הרי אלו שלו? והתשובה היא שאין בכריכות אפילו סימן העשוי להידרס
d)
הקושיה על רבא – רבא פירש שבמשנה מדובר שאין בכלל סימן בכריכות. אם אין סימן, מדוע הוא מכריז ברשות היחיד, הרי המאבד לא יוכל לתת סימן? והתירוץ הוא שלמאבד יש סימן - מקום האבדה
13.
על פי תירוץ הגמרא, מה ההבדל לפי דעת רבא בין כריכות ברשות הרבים לבין אלומות ברשות הרבים
a)
אלומות אינן מתגלגלות, ולכן מקום מציאתן עשוי להיות סימן. כריכות מתגלגלות, ולכן מקומן אינו סימן, ואין בהם בכלל סימן
b)
כריכות עשויות להידרס. אלומות אינן עשויות להידרס
c)
כריכות ברשות הרבים מתגלגלות ולכן המקום אינו סימן, אלומות אינן עשויות להידרס
d)
כריכות ברשות הרבים עשויות להידרס. אלומות מתגלגלות, ולכן המקום אינו סימן
14.
כאשר הגמרא אומרת "לימא כתנאי", מה אני יודע
a)
ראשית אני יודע שהתנאים פסקו כמו אחד האמוראים, שנית, אני יודע שזה יידחה
b)
אני יודע שהתנאים פסקו כמו אחד האמוראים, ואני יודע שכך יהיה גם למסקנה
c)
הגמרא טוענת שבמחלוקת האמוראים כבר נחלקו תנאים קודם לכן, ואני יודע שזה יידחה
d)
הגמרא טוענת שבמחלוקת האמוראים כבר נחלקו תנאים קודם לכן, ואני יודע שכך זה יישאר למסקנה
15.
במשנה: "רבי יהודה אומר: כל דבר שיש בו שינוי - חייב להכריז. כיצד? מצא עיגול ובתוכו חרס, ככר ובתוכו מעות. מכלל דתנא קמא סבר: הרי אלו שלו". מסביר את המחלוקת אחד האמוראים כך: "דכולי עלמא סימן העשוי לידרס - לא הוי סימן, ואין מעבירין על האוכלין. והכא - בסימן הבא מאיליו קא מיפלגי". מי האמורא
a)
אביי
b)
רבא
c)
רב זביד
d)
רבה
16.
בסוף סוגיית סימן העשוי להידרס רב זביד משמיה דרבא: "הלכתא, כריכות ברשות היחיד (ואין בהן סימן) - אי דרך נפילה - הרי אלו שלו, אי דרך הנחה - נוטל ומכריז." מה הטעם לכל אחד משני הדינים
a)
דרך הנחה נוטל ומכריז כי זה בכלל לא אבידה. דרך נפילה הרי אלו שלו כי הסימן נדרס
b)
דרך הנחה נוטל ומכריז כי המקום הוא סימן. דרך נפילה המקום אינו סימן ואין סימן אחר, לכן זה של המוצא
c)
דרך הנחה נוטל ומכריז כי אולי הבעלים שכחו את זה. דרך נפילה הרי אלו שלו כי מן הסתם הפקירו את זה
d)
דרך נפילה נוטל ומכריז כי זה ייאוש שלא מדעת. דרך הנחה הבעלים התייאשו, ולכן הרי אלו שלו
17.
מהם התנאים שבהם המוצא מחרוזות של דגים הרי אלו שלו
a)
כאשר הבעלים התייאשו
b)
כאשר הבעלים מפקירים אותן
c)
כאשר הקשר ומספר הדגים במחרוזת שווים בכל המחרוזות
d)
כאשר הסימן עשוי להידרס
18.
האם הקשר, המניין, המידה והמשקל הם סימנים מובהקים לעניין השבת אבדה
a)
הקשר והמניין כן. המידה והמשקל לא
b)
כולם סימנים מובהקים
c)
הקשר והמניין לא. המידה והמשקל כן
d)
כולם אינם סימנים מובהקים.
19.
מה פירוש "בשר שנתעלם מן העין", ומה צריך לעשות אתו
a)
זהו בשר כשר, שיהודי מאבד קשר עין אתו. הבשר אסור באכילה כי חוששים שהגוי יחליף אותו לבשר נבלה. אם רוצים לבטל את החשש צריך לעשות בבשר סימנים
b)
זהו בשר שנעלם למשך זמן מה, והוא אסור באכילה כי חוששים שנחש ניקר אותו והרעיל אותו. כדי להתיר אותו באכילה צריך לחלוט אותו
c)
זה בשר שאדם אינו רואה אותו, ולכן אסור לו לברך עליו. אם הוא רוצה לברך כדי לאוכלו, עליו לגלות אותו
d)
זהו בשר שהגיע ממקום לא ידוע, וצריך לבדוק: אם באותו אזור רוב הבשר הוא בשר כשר, מותר לאכול אותו
20.
ההוא גברא דאשכח כופרא בי מעצרתא, אתא לקמיה דרב. אמר ליה: זיל שקול לנפשך. מדוע רב התיר לאיש לקחת את הזפת לעצמו
a)
כי לדעתו מקום לא הוי סימן
b)
כי לא היה בזפת סימן
c)
כי זפת זה דבר שאנשים זורקים ומפקירים
d)
כי על הזפת צמחו עשבים שהוכיחו שהוא נמצא שם מזמן, והבעלים התייאשו
Reset
