תנאים הכרחיים לבחירות דמוקרטיות – כ"ח מש"ה

כל אזרחי המדינה רשאים להשתתף בבחירות – לבחור ולהיבחר (קיימות הגבלות על פי גיל)

איש לא רשאי לדעת כיצד בחר אזרח מסוים. כך מובטח שהבוחר לא יושפע מלחצים חיצוניים. הבחירה החשאית מבטיחה לכל בוחר את אפשרות הבחירה החופשית

לכל אזרח קול אחד. לכל הקולות משקל שווה ללא קשר למוצא אתני, מין, צבע עור ומעמד סוציו – אקונומי

הבוחר מצביע עבור רשימת מועמדים, הנקבעת באחת משלוש דרכים דמוקרטיות (פריימריז; בחירות במוסדות המפלגה; בחירות באמצעות ועדה מסדרת). רשימת המועמדים מסודרת בצורה מדרגית על פי מספור. הרשימה ידועה לציבור הבוחרים במסגרת חופש המידע וזכות הציבור לדעת

כל הארץ מהווה אזור בחירה אחד. המשמעות היא שבכל המדינה מפוזרות קלפיות. בסיום יום הבחירות נאספות כל הקלפיות למקום אחד והקולות נספרים. הכוח השלטוני נקבע על פי מספר הקולות שצברה מפלגה בכל המדינה

המנדטים (המושבים) בפרלמנט מחולקים בהתאמה למספר הקולות שבהם זכתה רשימת המועמדים. לדוגמה, רשימה שזכתה ב-%10 מכלל קולות הבוחרים תזכה ב-%10 מהמושבים בפרלמנט

שיטת הבחירות הדמוקרטיות בישראל היא

זכויות שמוענקות לאדם מעצם היותו אדם, כלומר מרגע לידתו. הזכויות לא ניתנות מטעם השלטון ולא תלויות בו. התפקיד של השלטון הוא לשמור על הזכויות למען האדם

לכל אדם יש זכות לחיות בביטחון ואסור לפגוע בגופו. חובת השלטון היא להגן על בטחונו האישי של האדם

לכל אדם יש זכות להחזיק רכוש ולהשתמש ברכוש כרצונו. אסור לקחת את רכושו של האדם בניגוד לרצונו או לפגוע ברכושו. הרכוש כולל: קניין חומרי (בית, כסף, רהיט) וקניין רוחני (רעיון, לחן, השקפת עולם, שם)

הזכות של כל אדם שלא להיות נתון ליחס משפיל, מזלזל, פוגעני, מעליב ו/או בלתי אנושי ואכזרי. הזכות כוללת את הזכות לפרטיותו של האדם, לפיה אין לחדור לחייו האישיים של האדם ללא רשותו. הזכות כוללת את האיסור לפרסם על אדם פרטים שקריים (הזכות לשם טוב)

אדם חף מפשע עד שלא הוכחה אשמתו/אדם זכאי כל עוד לא הורשע בדין. כל אדם זכאי למשפט הוגן ופומבי – ייצוג על ידי עורך דין, שופטים בלתי תלויים, ענישה בהתאם לחוק בלבד, זכאי לדעת במה הוא נאשם ולראות את הראיות נגדו, זכאי לערער לערכאה גבוהה יותר

זכותו של כל אדם לבטא ולהפיץ את דעותיו ואמונותיו בכל דרך (לבוש, פולחן, תקשורת, אמנות, בדיבור, בכתב) בפומבי ובגלוי. לזכות זו יש מגבלות - אדם אינו רשאי לפרסם סודות ביטחוניים, לבטא הסתה לאלימות ולשנאה, קריאה למרד נגד השלטון וכו'

זכותו של כל אדם להחזיק בכל דעה ומחשבה בכל נושא לפי בחירתו, ולפעול בהתאם למצפונו / לא לפעול בניגוד למצפונו

לכל אדם יש זכות לנוע ממקום למקום או להימצא במקום מסוים. כניסה חופשית לשטח המדינה מוענקת לאזרחים בלבד

זכותו של כל אדם לעבוד בכל מקצוע שירצה, בכפוף לרישיון תואם

לכל אדם יש זכות להחזיק באמונה, להשתייך לקבוצה דתית ולקיים טקסים או מנהגים דתיים (קיום פולחן). השלטון חייב לאפשר לאדם לקיים מנהגים אלה

לכל אדם יש זכות לא להחזיק באמונה, לא להשתייך לקבוצה דתית ולא לקיים טקסים או מנהגים דתיים (קיום פולחן) בניגוד לרצונו. השלטון חייב להגן על האדם מפני כפייה דתית והטפה דתית

הענקת יחס שונה לאדם מסיבה שאיננה מוצדקת, הפוגעת בזכות לשוויון. היחס ניתן בשל סממן חיצוני, מוצא אתני, זהות דתית, זהות מינית, צבע עור, מוגבלות מסוימת וכל דבר אחר המבדיל את האדם מהזולת. חובת השלטון לפעול למען מניעת מקרים אלו

כל אדם חייב להכיר בזכויותיו של האדם האחר. כל אדם חייב להימנע מפגיעה בזכויותיו של אחר. כל אדם חייב להתריע כאשר הוא עד לפגיעה בזכויותיו של אדם אחר.

החובה לציית לחוק ולחובות הקבועות כמו תשלום מיסים, שירות צבאי וכו'. לא חובה אך ערך המצופה מהאזרח: לקחת חלק בעיצוב החיים הציבוריים (הצבעה בבחירות, ביקורת על השלטון, מעורבות אזרחית). לא חובה אך ערך המצופה מהאזרח: לתרום לקהילה ולחברה.

גישה המדגישה את השוויון החברתי-כלכלי על פני החירות הכלכלית. מקדמת בשם הסולידריות שוויון הזדמנויות כלכלי וצמצום פערים בין שכבות האוכלוסייה. גישה זו מדגישה את אחריות המדינה כלפי החלש. במקרה הצורך הפרט יכול להישען על סיוע חברתי כלכלי מהמדינה. המדינה אחראית להבטיח קיום בכבוד לכל אדם ולדאוג לחלשים. המדינה מעורבת בתחום החברתי-כלכלי במידה רבה כדי להבטיח קיום בסיסי בכבוד לכל אדם. דוגמאות: סבסוד שירותים, הענקת שירותים חברתיים, חקיקה חברתית, הלאמה. גישה זו תומכת במיסוי גבוה על העשירים.

גישה המדגישה את החירות הכלכלית של הפרט על פני השוויון החברתי- כלכלי ושמה את הפרט וחירותו במרכז. גישה זו שמה דגש על יוזמה פרטית ותחרות חופשית בשוק. המדינה מתערבת כמה שפחות בתחום הכלכלי-חברתי במדינה. כל אדם אחראי לרווחתו. המדינה מקצצת תקציבים וקצבאות, מפריטה שירותים, ומפקחת כמה שפחות על עסקים ושירותים. גישה זו תומכת בצמצום המיסוי למינימום.

קבלת השונה, יחס מכבד לשונים ממני, לדעותיהם ואורח חייהם. הימנעות מתגובות אלימות - אלימות מילולית או פיזית בעת מחלוקת. הימנעות מהפעלת סמכות שלטונית כלפי עמדות ביקורתיות או מרגיזות

הכרה בריבוי ומגוון של דעות ועמדות של אנשים וקבוצות במדינה ותמיכת מוסדות השלטון בריבוי הדעות. עידוד קיום וביטוי של מגוון דעות ועמדות של אנשים או קבוצות במדינה.

הסכמה רחבה בין קבוצות בחברה על כללי משחק בסיסיים או על אופייה הבסיסי של החברה והמדינה. עקרון זה מחזק את היציבות ומאפשר קיום ביחד למרות חילוקי דעות בתחומים אחרים. ישנו מתח בין עקרון הפלורליזם המעודד ריבוי דעות לבין עקרון זה המחזק את האחידות ואת הערכים המשותפים.

לשלטון במדינה דמוקרטית יש כוח רב. הוא שולט על אמצעים כלכליים, אנושיים, מנגנוני אכיפה ומקורות מידע- המעניקים לו עצמה רבה. קיימת סכנה בניצול לרעה של כוחו של השלטון, בפגיעה בזכויות האדם והאזרח או בזכויות המיעוטים, ולכן יש צורך להגביל את השלטון, לפקח עליו ולדאוג שלא יעשה שימוש לרעה בכוחו הרב הגבלת השלטון ומניעת עריצות השלטון נעשות באמצעות אמצעים כמו הפרדת הרשויות ומנגנוני פיקוח פורמליים ובלתי פורמליים.

השלטון מתחלק לשלוש רשויות: מחוקקת, מבצעת ושופטת. זאת במטרה להגביל את השלטון, למנוע את ריכוז הכוח בידי גורם שלטוני אחד. לכל רשות יש סמכויות ייחודיות בתחומה אך לא מוחלטות. למעשה קיים עירוב סמכויות. מתקיימים בין הרשויות יחסי איזון, ריסון, פיקוח ובקרה כלומר איזונים ובלמים.

ביקורת שמקיימים גופים ומוסדות שהחוק קובע כי יבקרו או יפקחו על השלטון ועל חוקיות פעולותיו. מנגנוני הפיקוח האלה הם: הפרלמנט (הכנסת – באמצעות הצבעת אי אמון למשל), מבקר המדינה (באמצעות פרסום דוחות), נציב תלונות הציבור, בתי המשפט (באמצעות פסילת חוקים). הביקורת מתבצעת באמצעות פרסום דוחות, הנחיות, חוקים או מסמכים רשמיים אחרים, המציגים את פעילות השלטון.

גופים ואנשים שמפקחים ומבקרים על השלטון ועל חוקיות פעולותיו, לא משום שזהו התפקיד שלהם על פי חוק, אלא הם עושים זאת מיוזמתם. הביקורת מבוצעת באמצעות לחץ על קובעי המדיניות, הבעת ביקורת על השלטון ויצירת דיון ציבורי, דרך הפגנות, שביתות, עצמות של הציבור, הופעה וכתיבה באמצעי התקשורת או יצירות אומנות. מנגנוני הפיקוח האלה הם: תקשורת, דעת קהל, אומנות.

חובת הציות לחוק חלה על האזרחים והשלטון. החוק נחקק ע"י הרשות המחוקקת ומבהיר לאזרחים ולשלטון את המותר ואת האסור. החוקים צריכים להיות שוויוניים מבחינת תוכנם ואכיפתם.

מאפייניו: כלליות (החוקים חלים על כולם. לאזרח הכול מותר כל עוד החוק לא אסר זאת, על השלטון הכול אסור כל עוד החוק לא הסמיך אותו לפעול), בהירות (החוקים ברורים ומובנים) ופומביות (החוקים מפורסמים בציבור).

עבירה על החוק ע"י אדם שמשמש בתפקיד במערכת השלטונית ועושה זאת על מנת להיטיב עם עצמו. מדובר בניצול סמכות לרעה.

עבירה על החוק ע"י אדם שמשמש בתפקיד במערכת השלטונית ועושה זאת על מנת להיטיב עם ציבור מסוים או עם הכלל, לפי נקודת מבטו. מדובר בניצול סמכות לרעה.

עבירה על חוק למען מטרות אישיות

הוראה (צו/פקודה) הניתנת על ידי מפקד או בעל סמכות אחר. תוכן ההוראה סותר את החוק וחורג מסמכותו של נותן הפקודה. למרות חוסר החוקיות שבהוראה זאת, חובתו של הפקוד לציית להוראה. האחריות לביצוע ההוראה מוטלת על נותן ההוראה (המפקד או בעל סמכות אחר)

הוראה אשר ניתנת ע"י מפקד מוסמך או רשות מוסמכת. מעל ההוראה מתנוסס "דגל שחור". חובה שלא לציית לפקודה זו אפילו במסגרת צבאית. ציות יגרום להעמדה לדין של נותן הפקודה והמבצע.

הגנה על המשטר הדמוקרטי, עקרונותיו ואופי המדינה (כללי משחק, ערכים דמוקרטיים ואופי המדינה) מפני אדם או קבוצה שפועלים בזירה הציבורית תוך ניצול הכלים הדמוקרטיים על מנת לפגוע במשטר הדמוקרטי או באופי המדינה. במקרים בהם האיום ממשי, המדינה מתגוננת על ידי שלילת הזכות להיבחר/ להתארגן ולפעול מבחינה פוליטית/ הגבלת חופש הביטוי

על פי חוק יסוד: הכנסת וחוק המפלגות, מפלגה לא יכולה להשתתף בבחירות לכנסת אם יש במטרותיה: שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות, תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או ארגון טרור נגד מדינת ישראל

הענקת יחס שונה לבני אדם, כאשר השונות רלבנטית לנושא הנידון (מסיבות מוצדקות וקשורות לעניין הנידון). חוקים רבים בדמוקרטיה מבוססים על מדיניות זו. למשל - חניות לנכים, הקלות לתלמידים עם לקויות למידה.

ערכים, אמונות וצורות התנהגות המבטאים הזדהות עם עקרונות הדמוקרטיה. ביניהם ניתן למנות רמה גבוהה של השתתפות בבחירות והשתתפות אזרחית, קבלת הכרעת הרוב, הכרה בשלטון החוק והפנמת ערכים כמו פלורליזם, סובלנות והסכמיות.

תרבות זו והחינוך אליה מחזקים את היציבות של המדינה הדמוקרטית. תרבות זו לא קיימת במידה שווה בכל הדמוקרטיות.

הממשלה מוסמכת להתקין תקנות אלה לטובת הגנת המדינה, בטחון הציבור וקיום ואספקה של שירותים חיוניים. ייחודן של תקנות אלה הוא בכך שהן יכולות לגבור על חוקים קיימים. (למעט כמה חוקי יסוד חסינים). לפי החוק בישראל, ניתן להתקינן רק כאשר מוכרז מצב חירום במדינה (ע"י הכנסת). בפועל, מאז הקמת המדינה מוכרז בה ע"י הכנסת מצב חירום (ההכרזה מחודשת מדי שנה).

מעצר מניעתי מיידי ללא הליך פלילי רגיל כנגד העצור/ גם בלי שהוא מואשם בביצוע עבירה כלשהי (סמכותו של שר הביטחון להורות עליו).

מטרתו למנוע פגיעה בביטחון הציבור/ ביטחון המדינה/ זכות לחיים וביטחון של אזרחי המדינה

זהו הליך שנתון לביקורת רבה בשל הפגיעה הקשה בזכויות ולכן חלות עליו הגבלות בחוק (בסמכות שר הביטחון בלבד לבצע מעצר זה לפרק זמן ארוך, תקף לתקופה של 6 חודשים וניתן להארכה).