ששניהם נהנים מהחפץ

ששניהם מקבלים שכר על השמירה

ששניהם משלמים עבור השימוש בחפץ

כיון שהשוכר נהנה מהחפץ יש לו אחריות כשו"ש

כיון שהוא מקבל שכר עבור השמירה

כיון שהוא דומה לשוכר

הואיל ותפיס ליה אאגריה

כיון שהוא דומה לשואל

כיון שהוא דומה לשואל

כיון שנהנה מהחפץ שהרי מרויח ממנו

כיון שמקבל שכר על השמירה

כיון שדומה לשוכר

כי סתם מתניתין ר"מ היא

ברור שהמשנה היא לא לפי ר"י וא"כ אז לפי מי היא תהיה

אין כאן כל קושיא

בברייתא כתוב בפירוש שמתניתין ר"מ היא

שיכול להחזיק בחפץ עד שישלמו לו את שכרו

שתופס את שכרו

צריך לשלם את שכרו

יחזיק בכסף עד שיתן לו את החפץ

אומנין

ארבעת השומרים

שוכר

שומר על המשכון

ששואל אחרי זמן שאילתו פטור מאונס

ששוכר אחרי זמן שכירותו פטור מאונס

שאומן מתחייב כשומר שכר

ששומר שכר שהיה כבר צריך להחזיר את הפיקדון חייב באונס

שבשניהם כבר הסתיים המצב הקודם

שבשניהם ממשיכה השמירה הקודמת

זה אותו מקרה בדיוק

אין כל קשר בין השניים

שומר חינם

שומר שכר

שוכר

שואל

האומנים שומרי שכר

כלים מבית האומן

שמור לי ואשמור לך

ההיא שעתא שכרא הוה שתי

נהר פקוד

הנהו אהלויי

בי תרי דהוו מסגו באורחא

הנהו בי תרי

ההוא גברא דזבין לי חמרא לחבריה

הנהו אהלויי

האומנין שומרי שכר

הלוקח כלים מבית האומן

אומן שאמר טול את שלך והבא מעות

האומר הנח לפני

האיש שהיה צריך לאפות בשביל כולם

שומר חינם

חייב כמו אומן

תמיד חייב כשואל

לא קיבל שמירה ופטור

לדעת רבה אמרינן ולאביי לא

אמרינן לכולי עלמא

בוודאי שכן, כיון שזו ראיה טובה מאד

מה לי לשקר שווה לעדים

קל מאד

די קל

בינוני

קשה