שדין הרוכב ודין המנהיג שווה

שהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו

שבראייה בעלמא לא קני

אף תשובה אינה נכונה

כאשר שניהם הגביהו - שניהם קנו

- לוי קנה למרות שהוא לא היה במקום ושמעון כן היה

לוי לא קנה כיון ששמעון כן היה

אם ראובן קנה לעצמו יכול לתת ללוי, אך אם לא קנה לעצמו - שמעון קנה

כיון שבית הדין מעיד שמה שאדם מחזיק נחשב כבר שלו, ואין להוציא את זה לכל דאלים גבר

כי הטלית תקרע

כי כל דאלים עושים בקרקע או בדברים גדולים, שלא ניתן לחלוק

כי החלוקה יכולה להיות אמת

"מציאה" בלשון המקרא היא ראיה, ובלשון חז"ל היא הגבהה

מציאה בלשון המקרא היא הגבהה ובלשון חז"ל היא ראייה

אין הבדל בין לשון חז"ל ללשון המקרא ובשניהם מציאה היא ראיה

אין הבדל בין לשון חז"ל ללשון המקרא ובשניהם מציאה היא הגבהה

הוא צריך להישבע על חצי כיון שיש לו מיגו להוציא

הוא יזכה בחצי כיון שיש לו מיגו להוציא

הוא יזכה רק ברבע, בלי שבועה בזכות המיגו להוציא

הוא יזכה רק ברבע אם ישבע עליו, בגלל שהמיגו הזה אינו מתקבל

אם המוכר קיבל רק מאחד - המוכר יהיה נאמן, אך אם הוא קיבל משניהם הוא לא נאמן

אף פעם לא מאמינים למוכר "שאינו נאמן להיות זכור מאחר ששניהם חזרו אחרי" - רש"י

הוא צודק והמוכר נאמן

כיוון ששניהם הגביהו יחד, לא משנה למי נתרצה המוכר

חולקין בשבועה

הכל יהא מונח

רק המנה השלישי יהא מונח

המוציא מחבירו עליו הראיה

המוציא מחבירו עליו ראיה

חולקין בשבועה

יהא מונח

חולקין ללא שבועה

אף פעם

רבה חולק על רב יוסף וטוען שכן מקבלים מיגו להוציא

כאשר בעל המיגו לא צריך לטעון את דבריו אלא רק לשתוק

כאשר בנוסף למיגו יש ראיה נוספת

המלווה טוען שהחוב עדיין לא פרע והשטר נפל ממנו, והלווה טוען שכבר פרע והשטר נפל ממנו

המלווה טוען שהחוב לא נפרע, והלווה טוען שהשטר מזוייף

המלווה טוען שהחוב עדיין לא נפרע, הלווה טוען שיש לו עדים שהשטר כבר נפרע

כל התשובות נכונות

הספק צודק, שהרי במוציא מחבירו עליו הראיה

היבם צודק

חולקים בשבועה

יהא מונח, כי אין החלוקה יכולה להיות אמת

את הסיבה שהתנא של המשנה היה חייב לכתוב גם המילים: זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי

את הסיבה שהתנא של המשנה היה חייב לכתוב גם המילים: זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה

את הסיבה שהתנא של המשנה היה חייב לכתוב גם מציאה וגם את מקח וממכר

מהו הנזק במקח וממכר

שאלה

תשובה

הסבר

הוכחה / ראיה

לבאר כיצד יתכן לומר במקח וממכר שאין שבועת שווא

לבאר מדוע אי אפשר לומר שבמקח וממכר אין שבועת שווא

להסביר מדוע במקח וממכר לא נשבעים

להסביר מדוע סומכוס צודק

ההוא ארבא דהוו מינצו עליה

שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצידה

ההוא דאמר לחבריה: הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא, א"ל: שטרא זייפא הוא; גחין לחיש ליה לרבה: אין, שטרא זייפא, מיהו שטרא מעליא הוה לי ואירכס, בבא בתרא דף לב עמוד ב

מנה שלישי ושור שנגח את הפרה

מפני שבמשנתנו לא בטוח שיש רמאי ובאילו במנה שלישי יש ודאי רמאי

משום שבמשנתנו לא יועיל "יהא מונח" לקנוס את הרמאי, ואילו במנה שלישי הקנס יועיל

כי במשנתנו אין 'דררא דממונא' ובמנה שלישי יש

כי אין טעם להשביע אותו, כיהוא רמאי ויישבע לשקר

הבעלים מתיר לו

פסיקת בית הדין שהדבר מותר

מחשבה שאדם חושב שהדבר מותר

כל התשובות נכונות.