פרק י"א פסוק ל'- מתאר את מיקום הר גריזים והר עיבל , במרחק מעבר הירדן המערבי בין אלון מורה לגלגל, סמוך לאלון מורה ובמרחק מהגלגל

פרק י"ב, פסוק ב'- "אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם" הכוונה שצריך להשמיד את המקום עצמו אשר עבדו בו

"פרק י"ב, פסוק ד'- "לא תעשון כן

'מפסוק זה נלמד האיסור למחיקת שם ה

.לפי פירוש זה פסוק זה מוסב לפסוקים הסמוכים לפני

פרק י"ב פסוק ו'- "ואת תרומת ידכם"

רש"י מביא את הפסוק "ולקח הכהן הטנא מידך" להוכיח שתרומת הביכורים שייכת לכהנים

.בפרק י"ב פסוק ד'-ה'- מופיע הציווי לרכז את עבודת הקורבנות במקום אחד

פרק י"ב פסוק ח'- "לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום..." הקושי בפסוק זה

שלא מפורש בפסוק מהו האיסור, ואינו מסתדר שזה מוסב לפסוקים הקודמים .שעוסקים בתקופת שילה

בארבע עשרה השנים הראשונות שכבשו וחילקו את הארץ היו מותרות במות יחיד להקריב בהם את כל הקורבנות שרוצים.

ישנם שני תנאים כדי לבנות את בית המקדש בירושלים: לאחר סיום כיבוש וחלוקת הארץ והתיישבות כל שבט בחלקו, ולאחר סיום המלחמות עם הכנענים

:פרק י"ב, פסוק י"א- רש"י מצוטט:

ו"ויהי כי יושב המלך בביתו וה' הניח לו מכל אויביו, ויאמר המלך... ראה נא אנוכי יושב בבית ארזים וארון האלוקים יושב בתוך היריעה

מטרת הפסוק להוכיח שצריך לפאר את בית המקדש כמו בית ארזים

פרק י"ב, פסוק י"א- "והיה המקום...שמה תביאו את כל אשר אנוכי מצווה אותכם.

מהווה כפילות

פרק י"ב, פסוק י"ג- "בכל מקום אשר תראה" - הקושי הוא שהמילים "אשר תראה" נראות מיותרות, לשם מה הן

פרק י"ב פסוק ט"ז- "על הארץ תשפכנו כמים" מלמדנו על מצוות כיסוי הדם, ועל כך שהדם הוא אחד מהמשקים המכשירים לטומאה.

"ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם"

בני היבוסי היו מאוד חזקים ולכן בני יהודה לא יכלו להוריש אותם.