שֶׁהִיא רְחוֹקָה מֵאִתָּנוּ, וְלָכֵן קָשֶׁה לַהֲבִינָהּ.

שֶׁהִיא קְרוֹבָה אֵלֵינוּ מְאוֹד, אַךְ הַכֹּל תָּלוּי בָּרָצוֹן שֶׁלָּנוּ.

אַף תְּשׁוּבָה אֵינָהּ נְכוֹנָה

הַצַּיָּד לֹא בָּכָה כְּלָל.

מִשּׁוּם שֶׁכָּאֲבָה לוֹ הָרֶגֶל.

מִשּׁוּם שֶׁהִצְטַעֵר עַל הַזְּמַן שֶׁעָבַר בּוֹ לֹא לָמַד תּוֹרָה.

מִשּׁוּם שֶׁהַדָּגִים חָמְקוּ מִמֶּנּוּ.

הַר הַחֶרְמוֹן

הַר הַכַּרְמֶל

הַר סִינַי

הַר תָּבוֹר

כן

לא