בשנת 2007 בניירד וויליאמס ערכו מחקר לבחינה כיצד נשים מתמודדות ומתאוששות או מצליחות להשתקם לאחר פגיעה מיניות בילדות. המחקר כלל שימוש בכלים כמותניים לכימות כושר ההתאוששות או השיקום

לאורך 7 שנים אצל קבוצה של 136 נשים מ1990 עד 1997 הכלים הכמותניים התמקדו בהערכת כושר ההתאושות ומציאת מתאמים סטטיסטיים כלפיו. המחקר גם כלל חלק איכותני אשר נערך בצורת ראיונות עבור קבוצה מצומצמת יותר של 21 נשים מבין הנבדקות והתבצע במטרה לתת קול לנפגעות ולשמוע על תהליך השיקום מפיהן ובאמצעות המילים והחוויה האישית שלהן וגם ללמוד על רבדים נוספים של כושר ההתאוששות ולהיות מסוגלים להעמיק ולהסביר את התוצאות שהתקבלו במחקר הכמותני.

בשנת 2011 בטאנקורט ושותפיו ביצעו מחקר משולב על מנת להעריך ולקדם התערבות בחיזוק המשפחות ברוואנדה (אפריקה) אשר מתמודדת עם בעיה קשה של ילדים נשאים של נגיף

הHIV.

                         מטרתם הייתה להעריך ולהתאים התערבויות נסיוניות אפשרויות לחיזוק המשפחה כאשר תחילה ביצעו ראיונות עם הילדים ועם המטפלים העיקריים שלהם בשימת דגש על הבריאות הנפשית שלהם. מתוך ניתוח התמות והקטגוריות המרכזיות אותן הוציאו מהראיונות וסקירת הספרות הקיימת יצרו החוקרים כלי מדידה כמותני (שאלון) בעזרתו מדדו היבטים שונים למשל התקשורת המשפחתית, קריטריונים של הורות "טובה" ועוד. בעזרת הכלי הכמותי יכלו יוצרי השאלון לבדוק את הנתונים גם באמצעים כמותיים כגון תוקף ומהימנות.

◦חוקרות מארץ עדולם רצו ללמוד על רמת המסוגלות של הילדים בכיתתן, למטרה זו העבירו שאלון סגור הבודק את רמת המסוגלות. אחת המורות שמה לב שהילדים בכיתה מגיעים מרקעים שונים מאוד ואמרה שיכול להיות שתהיה לזה השפעה על התוצאות שיתקבלו, כדי לנסות לקבל תמונה מדוייקת יותר עבור כל ילד הוסיפה לשאלון הסגור בו השתמשו השותפות שלה גם שאלה פתוחה בה יוכלו הילדים לבטא במילים שלהם כיצד תופסים את רמת המסוגלות ומה לדעתם משפיע עליה אצלהם.