יואב

אבישי

איתי הגיתי

צדוק

אשאר בעיר

אלחם מולם לבד

נבקש שלום

אצא גם אני עמכם

כי זה בדיוק מה שאבשלום רוצה

כי החרב שלו התקלקלה

כי הוא לוחם גרוע

כי מותו יהווה הפסד ללא תקנה

הלך לישון

עלה לגג

חזר הביתה

עמד ליד השער

צדוק ואביתר

יונתן ואחימעץ

בניו של דוד

יואב, אבישי ואיתי

רק יואב

רק איתי

רק אבישי

כל העם

בהר הגלבוע

עמק שומרון

גבעת בנימין

יער אפרים

חמשת אלפים

עשרת אלפים

שלושים אלף

עשרים אלף

צמא

חרב הפלשתים

אבני קלע

היער

בענף זית

בגפן

בציצת עץ רימון

באלה הגדולה

נפל לבור

נעצר ליד הנהר

הלך לישון

המשיך הלאה

היכה אותו

קרא לו

ברח

הלך לספר ליואב

עז

כלי נשק

תכשיט

עשרה כסף וחגורה

פחדתי ממנו עד מוות

לא ידעתי שזה אבשלום

לא היה לי זמן

זה נגד פקודת דוד

לעבדיו

לכהנים

לזקני העם

ליואב, אבישי ואיתי

פחד שדוד ידע ויואב לא יגן עליו

לא מצא את החרב

לא רצה פרס

חשש שעבדי אבשלום יגלו את הדבר

שני חיצים

אבן

חנית

שלושה ענפים

שלושה

חמישה

שבעה

עשרה

קשרו אותו

צעקו עליו

תלו אותו

הכו אותו והמיתוהו

בכה

ברח

קרע בגדיו

תקע בשופר

כי הלילה ירד

כי נגמרו להם הכלים

כי פחדו מחרב הפלשתים

כי יואב חסך את העם

לבור מים

לנהר הירדן

למערת עדולם

אל הפחת הגדול ביער

נלחמו עד הסוף

שבו לירושלים

נשארו בשטח

נסו איש לאוהליו