ורשה, 1940.

לודז', 1941.

פיוטרקוב טריבונלסקי, אוקטובר 1939.

ברדיצ'ב, 1942.

בגטאות סגורים היו תנאי מחיה טובים יותר.

גטאות פתוחים לא היו תחת שמירה.

גטאות סגורים הוקפו בגדרות או בחומה.

בגטאות פתוחים הותרה יציאה חופשית ללא אישור.

היהודים שוכנו בדירות מרווחות.

כל משפחה קיבלה חדר משלה.

מספר משפחות זרות נדחסו לדירה אחת.

היו שטחים ציבוריים גדולים לרווחת התושבים.

חוסר תעסוקה ושיעמום.

תנאי תברואה ירודים ומחסור בחומרי הסקה.

התקפות בלתי פוסקות של הגרמנים.

מחסור בפעילויות תרבות וחינוך.

הגרמנים סיפקו מזון בכמות מספקת ובאיכות גבוהה כדי לשמור על בריאות היהודים.

הגרמנים סיפקו מזון בכמות מועטה ובאיכות ירודה, כחלק ממדיניות הרעבה מכוונת.

הגרמנים אפשרו ליהודים לרכוש מזון בשוק החופשי מחוץ לגטו.

הגרמנים הסתמכו על ארגוני סיוע בינלאומיים שיספקו את המזון לגטאות.

הברחות המזון היו מקור המזון העיקרי עבור רוב תושבי הגטאות, בלעדיהן לא היו יכולים להתקיים.

הברחות המזון נועדו לספק מותרות בלבד, שכן הגרמנים סיפקו מספיק מזון בסיסי.

הברחות המזון היו דרך להרוויח כסף בשוק השחור, ולאו דווקא לצורך קיום.

הברחות המזון היו פעולה סמלית של התנגדות, אך לא השפיעו משמעותית על מצב התזונה.

בגטאות פתוחים היהודים יכלו לצאת ולבוא בחופשיות, מה שאפשר להם להשיג מזון בקלות.

בגטאות פתוחים התנאים היו טובים יותר מכיוון שהיהודים יכלו ליצור קשר עם האוכלוסייה שמחוץ לגטו ולהשיג דרכה מזון.

בגטאות סגורים הגרמנים סיפקו יותר מזון כדי למנוע בריחות.

בגטאות פתוחים לא הייתה מדיניות הרעבה, בניגוד לגטאות סגורים.

העבודה נתפסה כדרך היחידה להרוויח כסף רב ולחיות חיי מותרות.

העבודה נתפסה כגורם שיכול להציל חיים ולהשאיר את היהודים בחיים, שכן הם הפכו להיות "הכרחיים" לגרמנים.

העבודה הייתה כפייה בלבד ולא הייתה לה כל תועלת מעשית ליהודים.

העבודה נועדה בעיקר להעסיק את היהודים ולמנוע מהם להתארגן למרד.

הם התמקדו אך ורק בהישרדות פיזית ולא היה להם פנאי לעסוק בצרכים אחרים.

הם ניסו לשמור על שגרת חיים בתחומי חינוך, דת, תרבות ועזרה הדדית.

הם עסקו בעיקר בפעילויות בידור והסחת דעת כדי לשכוח את המציאות הקשה.

הם התארגנו למאבקים מזוינים בלבד, מתוך הבנה שאין תקווה אחרת.