בכל חלקי התפילה הנאמרים בקול רם

בסדר הקורבנות ופסוקי דזמרה

בברכות קריאת שמע ותפילת עמידה

בפיוטים שנוספו בתקופת הגאונים והראשונים

כדי להשתלב עם הקהילות הספרדיות שאליהן היגרו

בגלל הוראה ישירה של האר"י לכלל ישראל לשנות לנוסח ספרד

כדי להתאים את הנוסח למנהג ארץ ישראל הקדום

מפני שגדולי החסידות בחנו ובדקו נוסחים לפי ההלכה וכוונות הקבלה (האר"י)

נוסח אשכנז מדויק יותר כי יסודו בגאוני ארץ ישראל

נוסח תימן הוא המדויק ביותר, כיוון ששימר את מסורת כתר ארם צובא

נוסח הספרדים עדיף על שאר הנוסחים כי עליו חוברו כוונות האר"י

כל הנוסחים שווים, ואין בכוחנו להכריע איזה מנהג משובח יותר

עליה לנהוג כבעלה, והיא אינה צריכה לעשות התרת נדרים לשם כך

עליה להמשיך לנהוג כמנהג אבותיה (משפחתה) אך לנהוג כבעלה רק בחומרי דת

היא רשאית לבחור בין מנהג משפחתה למנהג בעלה, אך רק לאחר התרת נדרים

מנהג האשה תמיד גובר, כי קביעת הזהות הלאומית היא על פי האם

הם רשאים לבחור ביניהם, ובלבד שיקפידו על עקביות

כמנהג משפחת האב, משום שבתוך ישראל הולכים אחר האב

כמנהג העדה שנוסחה מדויק יותר מבחינה דקדוקית

כמנהג משפחת האם, משום שעל פי האם נקבעת הזהות הלאומית;

כאשר הוא חבר בקהילה גדולה שנוסחה שונה אך היא דורשת אחידות

כאשר הוא סבור שהנוסח האחר מנוסח באופן אסתטי ומכובד יותר;

כאשר יתפלל בבית כנסת אחר בו יכוון יותר בתפילתו

כאשר המנהג האחר הוא הנוסח המקורי של כלל ישראל לפני פיזור הגלויות

מפני שרוב המתפללים במניין המעורב הם אשכנזים

מפני שהדבר מונע מאנשים בעלי כוונות האר"י להתרכז כראוי

מפני שהדבר נוגד את איסור 'לא תתגודדו' שאינו מאפשר אריכות בתפילה

מפני שכיום כולם יודעים לקרוא, והאמירה בקול מאריכה את התפילה ומפריעה לחלק מהמתפללים

עליהם להקים סנהדרין שתכריע איזה נוסח יחייב את שני הצדדים

אם הם הרוב החדש, עליהם לקבוע את מנהגם במקום החדש

כיוון שהם קהילה בפני עצמה, אין הם נגררים אחר שאר בני המקום ואינם צריכים לשנות את מנהגיהם

עליהם להתבטל לרוב אנשי המקום הוותיקים ולשנות את מנהגיהם

יש להתפשר ולשלב חצי מנהג מכל עדה בתוך הקהילה החדשה

באמצעות כוונות הקבלה

שמירת המנהגים המדויקים, כיוון שהמשכת המסורת חשובה יותר מהכול; יש להתייעץ עם האר"י הקדוש שיכריע

הקמת קהילה חזקה ומגובשת, שכן קהילה כזו מצליחה לקשר את חבריה לתורה ומצוות

עליו להקדים את התפילה ולסיים לפני שהציבור מתחיל

עליו להתפלל בנוסח החזן בכל מקרה, כי היחיד נגרר אחר הרוב

עליו להתפלל כפי נוסח המניין שבו הוא מתפלל, כדי שלא יעבור באיסור 'לא תתגודדו'

עליו לומר כנוסח אבותיו, שהואיל וההבדלים אינם מובלטים אין חשש מחלוקת

עליו להתייעץ עם החיד"א שיפסוק לו על פי כוונות הקבלה

מוטב שיתפלל בבית הכנסת שבו יש שיעורי תורה, אף שאינו בנוסח אבותיו

עליו לבחור בית כנסת שבו יוכל להתפלל בנוסח אבותיו, וללמוד תורה במקום אחר

עליו תמיד לבחור בבית הכנסת שבנוסח אבותיו כדי לשמור על המסורת המשפחתית;

הולכים אחר החזן, כאשר כל חזן מתפלל כנוסח עדתו

קובעים נוסח אחיד לפי הרוב, כדי שלא לשבש את סדרי התפילה

כל מתפלל חייב לומר את כל התפילה כנוסח אבותיו

גם בחלקים הנאמרים בקול רם; קובעים תמיד את הנוסח הקצר והמקוצר ביותר, ללא יוצא מן הכלל

לעולם אסור לשנות מבטא לאחר שהתרגל, מחשש 'לא תתגודדו

חובה עליו לחזור למבטא האשכנזי כדי לתקן את מה שקלקלו החלוצים

אם ההתאמצות לחזור למבטא האשכנזי אינה גורמת להסחת הדעת מכוונת התפילה

רק אם ההגייה הספרדית שלו מעוררת לעג בציבור

מנהג הנוסח שאליו התרגל, כיוון שקשה לו לשנות

מנהג העדה של האב, ולא מנהגו הפרטי של האב

מנהגו הפרטי של האב, כיוון שמנהגיו קובעים את הנוסח של הבן;

מנהג משפחת האם, משום שכאשר יש ספק קל יותר ללכת אחר האם