עשה- 'כי תפגע שור אויבך', לא תעשה - 'לא תוכל להתעלם'

עשה-והיה עמך עד דרוש אחיך אותו', לא תעשה 'לא תראה את שור אחיך'

עשה- 'השב תשיבם לאחיך', לא תעשה- לא תוכל להתעלם

כשהכסף לא אסוף בכלי- מותר לקחת כשהכסף בכלי הכלי הוא סימן ויש חובה להחזיר.

לכסף אין סימן בכל מצב...

לכסף במטבעות אין סימן כי הם לא משתנים לשטרות שמשתנים יש חובת השבה.

מצא כריכות ברשות היחיד

מצא אחר הגפה או אחר הגדר

מצא כלי באשפה

'וכמה' = כמה אני יכול לקחת מהפירות?

'וכמה'= מהו שיעור הפיזור שבו אני יכול לקחת

באיזה כמות כבר אסור לקחת

'קב בארבע אמות'

בכל הוי פיזור

כי כנראה שהוא התכווין להניח אותםשם ולכן זה דרך הינוח

כשלפירות יש סימן שמראה לי שזה של המאבד..

כשהפירות מפוזרים יותר מקב בארבע אמות

עד קב פירות זה שלך יותר מזה צריך לחפש את המאבד.

במה מדובר? אם נמצאו הפירות נפולין אפילו הם אם הם טובים זה של המאבד.

במה מדובר?

אם הפירות נפולים- אפילו שיהיו הרבה פירות זה של המוצא כי אין סימן..

היכ דימית אותם הרי הם נפולים

חפץ שמונח בצורה מסודרת ולכן זה מעיד לנו שצריך להכריז

חפץ שמונח על ספסל לדוג' ולכן יתכן והמאבד מחפש אותו שם ועדיף שלא תיגע

חפץ שמונח בצורה מסודרת ולכן זה מעיד לנו שהחפץ בכלל איננו אבידה ולכן אל תיגע בו

הזמן שקוצרים את התבואה

הזמן שמוליכים את הגרנות תבואה לשוק\למחסנים

יום השוק

זה לא רק בזמן הזה זה רק דוגמה

כי בזמן שיש כמויות גדולות שמוליכים לשוק אדם לא יטרח עבור עניין כמות קטנה וקשה

כי בזמן הזה אנשים מרוויחים הרבה כסף והם מזלזלים בכמויות קטנות

רק בזמן הזה מותר בכלל לאנשים שלא קשורים לשדה להסתובב באיזור של הגרנות.

הפיזור של הפירות מורה שהפירות נפלו

הפיזור מורה שמישהו הניח שם את הפירות

הפיזור של הפירות מורה שהאדם שכח שיש לו שם פירות

הפיזור של הפירות מורה שהאדם הפקיר את הפירות

חצי קב בשתי אמות

קביים בשמונה אמות

קב שומושום בד' אמות

קב תמרי בד' אמות

רבי ירמיה מראה שהרבה מקרים לא ניתן להבין מה ההלכה תגיד כי הם לא דומים ל'קב בארבע אמות''

רבי ירמיה רק שאל האם העיקר זה הטירחא או ההפסד הכספי

במקרים שרבי ירמיה שואל עליהם ברור שאדם יפקיר

[מה הדין של ייאוש אצל מאבד בלי דעת [כמו משוגע

מה הדין במקרה שהמאבד התייאש אחרי שהאבידה נמצאת אצל המוצא

מה הדין של אבידה שבעליה התייאשו ממנה למרות שהיו בה סימן

כי אם יש סימן בטוח יש דעת

כי אם יש סימן כולם מסכימיםשבן אדם לעולם לא יתייאש

כי אם יש סימן- גם אם הוא יתייאש אחרי מציאת האבידה - עדיין המוצא מחוייב בהשבת האבידה.

חוף הים

מקום שהנהר נשפך אל הים

גאות ושפל

לא כל שיש בו סימן אין להחזירו

כן כי כנראה הבעלים מתו

כן כי כל אבידה שנמצאת בזוטו של ים שייכת למוצא

כן כי יהי ייאוש

לא כי לא יהיה ייאוש בגלל הסימן

לא בגלל שסבר שייאוש שלא מדעת אינו ייאושואם אין ייאוש אסור לקחת