הפרט מחליט קודם כמה לחסוך ורק אז צורך את השארית.

החלטות אלו מתקבלות תמיד באופן סימולטני (במקביל) על ידי כל הפרטים.

עבור הרוב המכריע, ההחלטה על הצריכה קודמת להחלטה על החיסכון.

רמת החיסכון מגדירה באופן ברור את רמת ההכנסה של הפרט.

המחיר של המוצרים אותם הוא לא יכול לקנות.

אובדן של שעה של פנאי עבור הפרט.

המאמץ הפיזי המושקע בעבודה.

המיסוי המוטל על ההכנסה מאותה שעה.

זהו סל מוצרים קבוע ואחיד לכל בני האדם ללא קשר להכנסה.

מדובר רק במוצרי מזון ומים.

זהו מושג סובייקטיבי; בעלי הכנסה גבוהה נוטים להגדיר סל בסיסי רחב יותר.

היא נקבעת אך ורק לפי מה שמקובל בקרב השכנים והמכרים.

צריכה הנובעת מחוסר שליטה עצמית מול פרסומות.

קניית מוצרים בסיסיים בלבד כדי לחסוך לעתיד.

קניית מוצרים כדי להפגין עושר ולשמור על מעמד חברתי.

נטייה של עשירים בלבד לקנות מוצרים באיכות גבוהה.

צורך בצריכה עתידית.

הורשה.

חיסכון ליתר ביטחון

השקעה במוצרים בני קיימא

צורך בצריכה עתידית.

הורשה.

חיסכון ליתר ביטחון (Precautionary saving).

השקעה במוצרים בני קיימא.

היא גורמת לחיסכון יתר בגלל פחד מהעתיד.

היא עלולה לגרום לצריכת יתר בהווה על חשבון העתיד.

היא עוזרת לפרט להעריך נכונה את ביצועיו בעבודה.

היא מבטלת את הצורך של הפרט בהפגנת עושר.

מוצר שנצרך במלואו ברגע הקנייה בלבד.

מוצר שנרכש למטרות רווח פיננסי בלבד ללא שימוש אישי.

מוצר המספק לפרט שירותי צריכה גם בהווה וגם לאורך זמן בעתיד (כמו דירה).

מוצר המיועד אך ורק להורשה לילדים.

צריכה יחסית

צריכה ראוותנית

צריכה בסיסית

צריכה כתלות בהכנסה

כי הוא מאפשר צבירת כסף לטווח ארוך

כי הוא מונע צריכה עתידית במקרה של מימוש אירוע הביטוח

כי הוא מגדיל את ההכנסה העתידית של הפרט

כי הוא מאפשר השקעה בשוק ההון

צריכה יחסית

צריכה ראוותנית

הכנסה כתלות בהכנסה ומגבלת אשראי

העדפת זמן

מזון

דלק

מכונית

כרטיס קולנוע

רק אנשים בעלי הכנסה גבוהה יכולים לקיים צריכה ראותנית

אנשים עניים הם בעלי נטיה דתית ולכן מקיימים אורח חיים צנוע

אנשים עניים נוטים לקיים צריכה ראוותנית

אנשים עשירים מקיימים אורח חיים ראוותני ואז פושטים רגל